עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ נ' משרד עו"ד: דוד וינשטיין ואח'

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התובענה על סף, בשל היותה מנוגדת להוראות ביהמ"ש המחוזי ולהחלטותיו.

המבקש הינו נאמן זמני, שמונה על ידי ביהמ"ש המחוזי, לצורך ניהול עסקיהם של החייבים, בני משפחת אוביץ וגיבוש הסדר נושים. המדובר במשק ד.ע.ר שהחוזק בעבר על ידי החייבים, במסגרת שותפות, ומנוהל כעסק חי על ידי המבקש.

במסגרת ניהולו של העסק, כעסק חי, נכרת בין המבקש כנאמן לבין התובעת הסכם לאספקת קרטונים.

מאחר שלא שולם חלק מהתמורה החוזית, הוגשו שתי בקשות לביהמ"ש המחוזי, האחת בקשה לחייב את קופת ההסדר בתשלום של 1,695,154 ₪, בשל אספקת קרטונים, לאחר שהתמורה בגין אספקת הקרטונים קוזזה על ידי המבקש, כמנהל מיוחד, וזאת בשל כשלים וליקויים חמורים כטענתו בקרטונים שגרמו לנזקים כבדים. הבקשה השנייה, הינה לחייב את המבקש לשלם 510,000 ₪, וזאת מכוח הסכם פשרה שנחתם בין התובעת לבין השותפות והנאמן, סכום שלא שולם אף הוא בשל אותו הקיזוז הנטען.

ביהמ"ש המחוזי קבע, כי יש להגיש תביעה ולפיכך הוגשה התביעה נשוא דיוננו.

המבקש עותר להורות על סילוקה של התובענה כנגדו באופן אישי, וזאת משום שלטעמו הוגשה בניגוד להוראותיו של ביהמ"ש, ולחילופין עתר, כי ביהמ"ש יורה לתובעת לפנות לביהמ"ש המחוזי בקבלת הבהרה.

המבקש טוען, כי מעבר לכך שהתובעת לא קיבלה כל הרשאה להגשת תביעה אישית כנגדו, הרי הטלת אחריות אישית כנגדו, מהווה צעד חמור ביותר, קיצוני כזה המצריך קביעה מפורשת וברורה של ביהמ"ש המחוזי.

עוד טוען המבקש, כי יש להקפיד שתביעות מסוג זה ידונו בפני ביהמ"ש של חדלות הפירעון.

דין הבקשה להידחות.

אכן ייתכן והיה מקום לשקול את האפשרות להגשת הליך כנגד הנאמן במסגרת ביהמ"ש לחדלות פירעון, אולם ביהמ"ש המחוזי החליט, כי על התובעת להגיש תובענה נפרדת וכך עשתה. השאלה אם תוטל אחריות, אינה קביעה פשוטה ובוודאי שההלכות הנוגעות לקביעת אחריות אישית תעמודנה בפני ביהמ"ש בבואו לדון בטענות לגופו של עניין אך אין בהם משום טעם ונימוק לסילוקה של התובענה על סף.

ייתכן שלאחר דיון ובירור התובענה לגופו של עניין, יסתבר שאין להטיל אחריות אישית, אולם נושא זה טען הכרעה משפטית והעובדתית.

זאת ועוד, ביהמ"ש המחוזי, קבע, כדלקמן:

"בנסיבות הקונקרטיות, בהן ערך הנאמן קיזוז חוב שעל השותפות לשלם, כנגד טענותיו לכשלים ונזקים מול זכויות המבקשת בכספי שכירות מערך המיון, המהלך הראוי הינו הגשת תביעה בהליך משפטי בבית משפט מוסמך."

לטעמי, הוראתו של ביהמ"ש המחוזי ברורה, והיא מורה לתובעת לפנות בתובענה מתאימה כנגד הנאמן שביצע את הקיזוז, אם סבר הנאמן אחרת והוא סבור, כי הוראת ביהמ"ש המחוזי אינה ברורה, יואיל לפנות בבקשה להבהרה מביהמ"ש המחוזי.

דומני כי הגיונה של קביעה זו, והטעם להגשת התביעה כנגד הנאמן באופן אישי, נעוץ בטענות התובעת, היינו כי הנאמן, בין היתר, התרשל בביצוע תפקידו כנאמן ( ראה על האפשרות לתבוע נאמן באופן אישי בעניין, המ (ת"א) 40/97 רביב עפק חפר - תשתיות ובניה (1982) בע"מ נ' רביב עפק חפר - תשתיות ובניה (1982) בע"מ וכן ראה רעא 9227/12 עו"ד שי גרנות, כונס הנכסים נ' שפייזר רות). כמו כן, הלכת פש"ר 118/97 מ.א אופסט נ' פרוסט , קבעה, כי מפרק אינו מקבל הרשאה ליצור חובות חדשים בלא מקורות לתשלומם. במקרה שהמפרק או כפי המקרה בענייננו, מנהל מיוחד הפרו חיוב זה, מותר לגבות מהם את החוב אישית, בין היתר על-ידי הגשת תביעה אישית כנגדו.

בשלב זה, אינני נדרשת לשאלה אם יש בטענות התובעת כל ממש, הואיל ועסקינן בבקשה לסילוק על סף והדיון בבקשה הינו על יסוד ההנחה, כי גם אם התובעת תוכיח את טענותיה יש להורות על סילוק התובענה על סף.

עוד טען המבקש, כי לכל היותר היה על התובעת להגיש תביעה כנגד קופת הניהול המיוחד באשר לדבריו: " האישור ניתן למשיבה להגיש תביעה הינו אך ורק כנגד קופת הניהול המיוחד ו/או השותפות ו/או החייבים, ולא כנגד המבקש באופן אישי. לכל היותר האישור ניתן כנגד החייבים באמצעות המבקש. הא ותו לא."

סעיף 9 לבקשת המבקש.

"קופת הניהול המיוחד" אינה אישיות משפטית ולא ברור כיצד סבור הנאמן הנכבד שניתן להגיש תביעה כנגדה.